קיצור תולדות הליבוד
ליבוד הינו מלאכת יד בעלת היסטוריה עתיקת יומין. זאת אחת השיטות העתיקות ביותר של עיבוד צמר.
זה לא ידוע בוודאות, אך החוקרים מניחים שאבותינו התחילו לעסוק עוד בליבוד של צמר חיות בר. בערך לפני 8 אלפי שנים בני אדם התחילו לביית כבשים, בו זמנית גם הליבוד התחיל להתפתח בצורה פעילה.
אצל עמים נודדים הלבד היה הסוג העיקרי של טקסטיל שלא היה לו תחליף ושנוצרו ממנו לא רק שטיחים, תיקים, נעליים ולבוש, אלא גם בתים.
אז מתי התחילו ליצור לבד?
לאנשי מדע אין תשובה חד משמעית. יכול להיות שהוא הופיע בו זמנית במקומות שונים. לבד היה ידוע היטב כבר לשומרים העתיקים. ארכיאולוגים גילו שלפני 4-3 אלפי שנים כבר היה להם לבוש לבד.
המצרים העתיקים השתמשו בכובעי לבד, במגני חזה ובסינרי לבד בתור שריון. לבוש מלבד היה בשימוש בבבל ובאשור העתיקות. פומפיי (שנהרסה אחר כך בעקבות התפרצותו של הר הגעש וזוב) הייתה מרכז העיבוד של צמר באיטליה העתיקה. גם לוויקינגים, לנודדי הרי אלטאי ולתושבי רוס העתיקה היו מוצרי לבד.
דוגמת הלבד העתיקה ביותר נחשפה על ידי ארכיאולוגים במושב ניאוליתי צ'אטל-חויוק (6-7 אלפי שנים לפני הספירה) בתחומי אנטוליה שבטורקיה.
בימי הביניים תהליך הליבוד עבר מיכון חלקי בעזרת מנגנון של טחנת קמח קודם בפרס (מאה ה-10) ולאחר מכן גם באירופה (מאות ה-12 וה-13). במאה ה-19 המציאו מספגי ליבוד ומכונות שיצרו בדי ליבוד.
עם הזמן ליבוד נהיה פחות פופולרי והשימוש בו נעשה בעיקר לצורך של ייצור כובעים, נעליים ופרטי לבוש אחרים בעלי צורה מסוימת.
כיום לבד עובר תקופת זריחה חדשה. בעלי מלאכה ואמנים ברחבי העולם נשפו חיים חדשים למלאכה העתיקה הזאת.
פרטי לבוש, כובעים, נעליים, תכשיטים, תמונות, תמונות פנל דקורטיביות, שטיחים, ריהוט, תאורה, צעצועים, פסלים, חפצי משק ואביזרי פנים, דברי אמנות – בידיים מיומנות לבד יכול כל דבר!